כשאומרים לנו “אחות” אנחנו מדמיינים אישה הפוסעת במסדרונות בית חולים בחליפה בצבע לבן או כחול, העשויה מבדים נקיים, נעימים ונוחים. לרוב היא מחזיקה מגש עם תרופות בידה או גיליון רפואי של חולה. לעומת זאת, אם נצפה בסרטים ישנים נראה אחות שלבושה לגמרי אחרת – בשמלה כהה, בעודה עוטה כובע לבן לעתים מקושט על הראש. איזה גלגולים עברו מדי האחות מאז שמקצוע האחות למעשה הומצא? חוזרים במכונת הזמן!
היום מדי אחות, בישראל בפרט בעולם בכלל, הם בגדי עבודה המקובלים בבתי חולים ובמוסדות רפואיים. הם מעניקים לאחות מראה ייצוגי שמבדיל אותה משאר אנשי הצוות הרפואי, הם היגייניים ומונעים הפצה של מחלות וזיהומים, הם עשויים מבדים נעימים ונוחים לעבודה, הם מתאימים לעבודה מרובת שעות בבית חולים וחשוב ביותר – הם עמידים בפני כביסות תעשייתיות. חברת יונידרס, למשל, המובילה בארץ בתחום הטיפול והכביסה של בגדי עבודה בכלל ובגדים לבתי חולים וחדרי ניתוח בפרט, משווקת בגדי אחות מבדים העשויים מ-50% פוליאסטר ו-50% כותנה. בד חליפת האחות עבה ועמיד יותר
בפני כביסות תעשייתיות, פחות שקוף, נעים ונוח לעבודה ארוכת השעות בבית החולים.
מעבר לכך, היום שמים דגש רב על תחום הכביסה של מדי הצוות הרפואי, כך שהמדים יחזרו בכל פעם נקיים, מגוהצים, מקופלים וארוזים יפה. חברת יונידרס עושה שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ברמה בינלאומית, בחומרי כביסה איכותיים, בתכניות כביסה משוכללות ובמערכת ניהול מידע ייחודית, כדי שבכל פעם הצוות הרפואי יקבל אספקה של ביגוד נקי ומתוקתק. אלו המדים שכולנו מכירים מביקורנו בנסיבות שונות בבתי חולים, אבל לא תמיד הם היו כאלו. מדי האחות עברו אבולוציה של ממש לאורך השנים.
הנזירות היו האחיות הראשונות
בואו נחזור בזמן לימי הביניים, אז החלו נזירות לתפקד כאחיות ולטפל בחולים ובפצועים. ומה הן לבשו בזמן עבודת הקודש שלהן? גלימות מסורתיות וכיסויי ראש ששמרו על שערן מלהתגלות. בניגוד לחליפה הנוחה הנלבשת כיום, בצבעים בהירים ומאירי עיניים, הגלימות של הנזירות היו ארוכות, רחבות שוליים, מגושמות וכהות להחריד. כיסוי הראש דווקא היה לבן. עם זאת, היה במראה הראשוני הזה משהו המעיד על צניעות, על פשטות ועל שימושיות, והייתה לו השפעה על התפתחות עיצוב מדי האחות בשנים הבאות.
ואז הגיעה המאה ה-19
משהו קרה במאה ה-19 – תחום הסיעוד הפך למקצוע של ממש ועבר מידיהן של הנזירות אל אחיות שעברו הכשרה מקצועית כדי לעסוק במשלח ידיהן. האחיות רצו שיהיו להן מדים ייצוגים שיבחינו אותן מבעלות מקצוע אחרות כמו טבחיות וכובסות. בשנת 1851 עוצבו לראשונה מדי האחות הרשמיים הראשונים על ידי פלורנס נייטינגייל מבריטניה. מדי האחות היו שמלה עם שרוולים ארוכים עשויה מבד טוויד אפור וצמר. בנוסף, לטובת ההיגיינה לבשו האחיות סינרים רחבים, מגני שרוולים ניתנים להסרה. על הראש כבר לא היה כיסוי ראש כמו אצל הנזירות, אבל הן כן חבשו כובעי בד לבנים. בעיני החיילים הפצועים משדה הקרב המראה של האחות נחשב למאוד ייצוגי ומנחם.
בשנת 1861 החלה מלחמת האזרחים האמריקאית, ובארצות הברית התפתח מראה אחיד חדש למדי האחיות. הן לבשו שמלה בצבע שחור, חום או אפור, וכן סינר וכובע בצבע לבן. נאסר על האחיות להתקשט בתכשיטים או אפילו להתאפר. בשלב הבא, קמו בתי ספר רבים לסיעוד וכל בית ספר יצר מדים אחרים עבור התלמידות. כך קרה שבבתי החולים הסתובבו אחיות במדים מגוונים, כאשר כל שמלה מעוצבת שלבשה אחות ייצגה את בית הספר שבו היא למדה. הייתה משמעות גם לעיצוב הכובע ולעתים הוא בא עם תוספת של סרט צבעוני שסימל באיזה שנת לימודים מצויה האחות. כך ניתן היה לזהות מי מתלמדת ומי אחות מוסמכת.
מתי הצבע הלבן הפך לסמל האחיות?
הנה אנחנו מתקרבים למדים המוכרים לנו היום – זה קורה בתחילת המאה ה-20. לפתע חלה תפנית משמעותית בעיצוב של מדי האחיות. פתאום הן החלו ללבוש מדים לבנים, שסימלו סטריליות והיגיינה. כל הקישוטים, התחרות והמלמלות של פעם נעלמו לחלוטין. במהלך מלחמת העולם הראשונה מדי האחיות כבר הפכו לשימושיים ופשוטים ביותר – חולצה מכופתרת, חצאית וסינר לבן. על הראש עדיין נחבשו כובעים או כיסויי ראש בצבע לבן. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, חלק מן האחיות כבר עברו מחצאיות אל חליפות מכנסיים.
מדים שמזכירים את מדי האחיות היום
בשנות ה-50 נעשה מעבר חד לבדים סינתטיים שפחות התקמטו והיו נוחים יותר לכביסות הרבות. תוך 20 שנה כבר פחות אחיות לבשו חצאיות ושמלות ועברו ללבוש חליפות מכנסיים. בסוף שנות ה-70 החלו להיעלם גם כובעי האחיות. והנה כך אנחנו מגיעים למדי האחיות שדומים ביותר לאלו של היום.